החגים, אנחנו והחיים על פי הקבלה...

אם נכנסתם/ן הנה, לכתבה זו, זה לא דבר מה שקרה "במקרה" - כמו כל דבר אחר בחיים, שאינו מקרי. עם זאת, קיומם של החיים שלנו כאן וכל היותה וקיומה של הבריאה הזו, שאנחנו בתוכה, נועדו בכדי שנתקן את תפיסת המציאות המעוותת שלנו ונבין, ששום דבר לא קורה במקרה. כך שהקלקול שלכאורה ישנו, זוהי אותה מחשבה ותפיסה או גישה, של "מקריות" בחיים. היינו, של התפתחות כלאחר יד, הכוללת בתוכה את כל מה שעובר עלינו, כאילו הוא ללא כל חשיבות יתרה. וזאת, כשההפך הוא הנכון! שכן, דבר אינו התרחש במקרה כי אם הכל נע באופן מאוד מסוים, שבתוכו אנו נדרשים אך ורק לדבר אחד קטן; לתיקון. אך הנה תחילתו, הוא בהבחנה בקלקול של התפיסה הלא נכונה של חיינו כמקריים כאילו לנו אין את היכולת להשפיע כביכול, על המהלכים. 

 

זאת אומרת, שעלינו "לשים לב", שדבר אינו מקרי כי אם תכליתי. או במילים אחרות, הכל נע לקראת מטרה כלשהי. ואנו, בני האדם, הם אלו ששרויים במרכז הדברים ומהותם. כך שככל שנתקדם ונתפתח לעבר תיקון הקלקול ו"נשים לב" לאמת ולמה שהחיים דורשים מאתנו, כך לא נמצא עצמנו במצב הנוכחי שגודל עיוותו, נסתר מאתנו. ועניין "עיוות", הוא כמובן יחסי מבחינת גודל השקר הקיים, לעומת האמת שאותה עלינו בעצם לתפוס, כדי להיחשב כ"מתוקנים". היינו, על מנת שנחוש שלכל דבר ודבר בחיינו ישנה משמעות אמתית, המובילה אותנו כפרטים ואת כל העולם כולו, כאנשים לנקודה מסוימת. ובוודאי שזה כך, כשאנחנו כישראלים, קשורים לעולם הרוח ולמקור תורתנו כיהודים, כמו גם לארצנו ולכל שורשינו ההיסטוריים הידועים.

 

אנו, הראשונים שאמורים לשים לב להתנהלות הדברים ולאי המקריות שבהם, או לפחות לכך שעל אף שהם נדמים בעינינו כמקריים, זה רק כי טרם הבנו "מה קורה פה". ועדיין, בהסתכלות כללית על החיים והמציאות שבתוכה אנו מתקיימים, משהו בתוכנו יודע, קולט ומפנים שאנחנו עם מיוחד ושכמדינה עוברים עלינו אינספור נפלאות ונסים. עמוק בפנים אנו מבינים שהמקום שלנו הוא משוש כל המקומות מכל מקום אחר בכדור הזה, שהשפה שלנו אחרת ויפה מכולן, שהגישה שלנו שונה וכנה ולא כשאר האומות הצבועות ושבעצם, אנחנו לא כמו כל האחרים כי ככתוב, אנחנו "אור לגויים". אך בכדי שאכן נהיה אור גדול ולא קטן, עלינו להיות בעצמנו מוארים במאור שכזה. כלומר, להכיל מודעות גבוהה, שתביא אותנו אל יכולת טבעית שכזו, שלא לתת לחיים לעבור מעצמם במקרה כי אם לחיות את החיים! לראות את הדברים באמת ולא רק כססמאות או סתם מילים. ולכך, אין זמן טוב יותר מהזמן של החגים.  

בחגים, אפשר לעשות את אותה פעולה שנקראת "לשים לב" ולהתחבר למקורות, המסבירים לנו כיצד דבר אינו מקרי. שכל דבר ודבר, מקורו בהשגחה אלוקית. אך בטח שלא רק מן המקורות עלינו לשאוב את האבחנות הנכונות אלא שבחשבון נפש נכון וראוי, נבחין בעצמנו ועל עצמנו, איך הדברים פועלים. ואו אז, אף נקלוט שאין שוני בין עדותנו על המצב, לבין מה שכתוב במה שנקרא "מקורות", שהם אותם הספרים שלנו כיהודים. היינו, שבמעט תשומת לב יתחברו מסקנותינו כ"הארות", לאותן הארות של החכמים על המציאות והחיים. ובשביל זה, לא צריך להיות דתי, חילוני, אשכנזי או ספרדי, כמו גם בן 14 או בן 74 כי הרי ברוחניות, אין הבדל בין האנשים וכולם כמו שאומרים "ברוכים הבאים". אבל עדיין, זה דורש מאתנו כאמור חשבון נפש קטן, הכנה ושימת לב, לזה שכל הדברים מכוונים אלינו אישית. לכך, שנתקן את המצב בו אנו מצויים כחשיכה, לעומת אור, המאיר בכל הימים וכמוסבר, בעיקר בחגים ובמועדים. ששם, אנו אז נדרשים להקנות חשיבות כמעט לכל מחשבה, דיבור ומעשה שבחיינו כדי להגיע למוקד ומקור האור שלנו - אלקים. ורק ממנו, נואר ונאיר בעצמנו וניחשב כ"נאורים" באמת ולא על ידי שקרים.

 

ובעצם, בזמנים אלו, אין כחכמת הקבלה וספר הזהר, בכדי שנוכל לשייך את אותה בריאה שאנו קוראים עליה בספרים, לבריאה שלנו ולחיינו כי לא על בריאה אחרת כתוב שם, כמו היסטוריה או אגדות וסיפורים. ובטח שבחגים, כשאדם קורא ומעיין בספרים הקדושים של חכמת האמת, הוא מתעלה ורואה כיצד אין המדובר בגשמיות, כי אם בכוחות עליונים ורבדים עדינים שבמציאות, ושאף בתוכנו. ואו אז גם, מתחברים הדברים מפאת הפנמה את ההבנה הכי זניחה אפילו, של מיהו באמת אלקים, כי ככתוב "מבשרי אחזה אלוק". היינו, שהחיבור לאותו כוח עליון, לא מתוך תלם הדת בלבד אלא מתוך ההבנה שהוא המשגיח עלינו, כללית ואישית, אמורה להוביל אותנו להבחין כיצד דבר אינו מקרי ושהכל מכוון על ידו כדי שנשים אליו לב, ושנגלה אותו כ"המשגיח", החושק בהתפתחותנו כלפיו. וכמו שמסבירים החכמים, כיוון שהוא קצת פחות נסתר בחגים ומגלה לנו את אור פניו, אז מזה, אנו גם יודעים שהוא היה מי שהסתתר והסתיר. הוא, זה שבכלל גרם לנו לחשוב שהכל מקרי... שהחיים, עברו להם עד רגע זה בלי קשר אליו כביכול, רק כדי שנבחין שההפך צריך להיות ואז, נדע למי לשאת תפילותינו, בחגים.

הכותב: איש תוכן לקבלה רונן דבח, מנהל אתר משמעות החיים www.mashma.co.il