"שתוק ת'פה!" - הצד האפל של תביעות השתקה

תביעת השתקה, היא תביעה  שבמסגרתה התובע, מתאווה להגיע למצב שבו אלו שמולו, לא יספרו אודותיו ו/או יחשפו פרטים שהוא אינו רוצה בפרסומם. לשם כך, עלול גוף או אדם, לנקוט בצעד של תביעה שתהלך אימים על הצד השני. היינו, שהצד שרוצה לחשוף דבר מה, יחשוש לעשות זאת פן ייתבע או במקרה שהוא כבר נתבע, הוא יחדל ממעשיו. זו בתמצית, מטרת תביעות שכאלו, המוגשות לבית המשפט. שיטה זו, היא כמובן שיטה פסולה והיא באופן מובהק ניצול של הליכי משפט לשם עיוות המציאות ומניעת הצדק כמו גם הסתרת האמת, אך עד כמה שזה נשמע חמור, הנה יש לא מעט ששים לנקוט בדרך קלוקלת זו, של תביעות השתקה. 

בכתבה שהתפרסמה לא מזמן ע"י שוקי טאוסיג עורך אתר "העין השביעית", עלה נושא זה של תביעות השתקה מצידן המבהיל והאפל, כפי שהוא מתחיל להיראות בארצנו, וכפי היוצא מתוך הכתבה. ושם, הוא כותב ומבהיר בכמה שורות כיצד נושא זה, אף הגיע לפתחו של מי שמנהל אתר ידוע בישראל, "העין השביעית", הנועד לחשוף את מה שהתקשורת לא חושפת תמיד. ובכל זאת, בלי להכביר בהמון מילים, נביא חלק מן המילים בכתבה זו:

"השורות הבאות יעסקו בניסיון השתקה של כלי תקשורת. עצם כתיבתן הוא סיכולו של הניסיון הזה. אני כותב את הטקסט הזה כדי שילווה הודעת הבהרה שתתפרסם כאן באתר למשך שבוע. ההבהרה נוגעת לכתבה של איתמר ב"ז שהתפרסמה כאן באתר בשנה שעברה. הסכם פשרה הביא לכך שנאלצנו להסיר את הכתבה מהאתר. ההודעה עצמה תימחק גם היא בתוך שבוע. כך הייתה יכולה להיעלם הפרשה כולה. אבל אנו איננו מעוניינים שהיא תיעלם.

הכתבה שהזכרתי עסקה במסע של תביעות ושל איומים בתביעה מצד קבוצה דתית המוכרת בשם "קבלה לעם" באמצעות העמותה המפעילה אותה, הנקראת "בני ברוך". ישנו סיכוי גדול שאתם מכירים אותה ואת מי שמנהיג אותה, אדם בשם מיכאל לייטמן. אחרי הכל, מדובר בתנועה שקנתה (כך הצהירו והעידו גם במהלך המשפט) ערוץ טלוויזיה (בכבלים ובלוויין), תוכנית רדיו (ברדיו האזורי) וחלקים באתר החדשות הפופולרי במדינה (ynet). ב"קבלה לעם", כך נראה, אוהבים תקשורת..."

זאת אומרת, כפי שניתן להבין, נמנעת מן הציבור הזכות לדעת את מה שבפירוש זכותו לדעת, אך זו אינה מתקיימת לא פעם עקב תביעות שכאלו. תביעות השתקה. וכנראה, שדוגמה זו שמובאת כאן, היא רק אחת מרבות שכאלו שנעשות בישראל ומונעות מאתנו את הציבור סוג של יכולת בסיסית. יכולת, שבאמצעותה אנחנו אמורים לדעת מה קורה בחיינו, בארצנו, בעמותות כאלו ואחרות, בגופים שונים, קבוצות או כל שם אחר שנמצא בסביבתנו. שכן, אנו אלו שמשלמים את הכסף והמסים שבסופו של דבר מגיעים אל בתי המשפט, אל המערכת באופן כללי וכן, גם לעמותות ושאר גופים ש"המדינה מממנת". והמדינה, זה אנחנו. זה הכסף שלנו. לא היינו רוצים שהוא יזלוג למקומות מפוקפקים או ישמש לניהול הליכי משפט מיותרים, לו זה היה תלוי בנו.  ומי יודע, אולי זה אכן תלוי בנו?!

אין כ"כ דרך לעצור תביעת השתקה. ועדיין, בסיומו של הליך שמתברר כי אכן הייתה בו סוג של בקשת השתקה של התובע, ניתן לבקש מן השופט להטיל הוצאות כבדות שמהן יובן העניין. היינו, שמקריאת פסק הדין ומההוצאות שתוטלנה כביכול, ייגזר עונשו של מי שהעז להגיש תביעות שכאלו. וזה, אולי היה יכול לפעול אבל גם זה לא ממש קורה. שכן, המצב בישראל הוא כזה שבו שופטים אינם ממהרים לפסוק הוצאות גבוהות, או הוצאות ענישה לשם כך ש"יראו וייראו" - ומה עוד, הם מעדיפים לסיים הליכים ולסגור תיקים במהרה עקב העומס על המערכת. וכך, יוצא מצב אבסורד שהם מבזבזים את זמנם מכאן על ניהול הליכי משפט קלוקלים לא פעם, שמקורם בתביעות השתקה, אך שואפים ל"קיצור זמנים" מהצד השני. כלומר, לכך שלא תהיינה מוגשות תביעות שתבזבזנה את זמנו היקר של בית המשפט. מה שבעצם, היה אמור להוביל באופן הגיוני לסנקציה חריפה למי שמעז לפעול באופן של ניצול הליכי משפט. והנה כאמור, הם אינם מטילים סנקציה זו על פי רוב ולכן, ממשיכים גופים ואנשים להטיל תביעות השתקה על ימין ועל שמאל, בישראל.

ועם כל זאת, מי שמאמין בצדק כערך עליון, לא חייב לקבל זאת כסוף סיפור. כי כן ניתן היה לסכם כתבה זו במילים אלו ולקבל את המצב כמות שהוא, אך מסתבר שזה לא מן ההכרח. ואולי אחת הדוגמאות לכך, העולה מעיון במסמכים משפטיים מגוונים בעניין זה, היא משפחה פשוטה בישראל, המייצגת בעת האחרונה את עצמה ללא עורכי דין בהליכים מול פירמות עורכי דין גדולות וידועות. המשפחה, או יותר נכון בני הזוג אשר להם 2 ילדים קטנים, חושפת הליך אחר הליך את שמעוללים לה. ובלי להלאות ביתר פרטים את הקוראים, רק נציין שמעיון באותם מסמכים משפטיים קשורים בדוגמה זו, עולה שיש עוד דרך לפעול בה, כשהצדק לא נעשה. וכך, כאשר הוטלה על המשפחה תביעת השתקה שנמשכה 3 שנים (!), שבסופה ההוצאות היו מגוחכות, ערערה המשפחה לבית המשפט העליון וערעורה התקבל. ובמסגרת זו, דורשת המשפחה שיוטלו על התובעים (עמותה) הוצאת כבדות המכונות "עונשיות", ודרכן יובן המעשה החמור שבו נקטו התובעים. מעשה של "תביעת השתקה".

 

היינו, שמכאן אנו למדים שלא חייבים "לקבל את הדין" כשהוא מעוות, לא להיכנע לתביעות השתקה, וגם לא להסכים להטלת הוצאות שמהן לא עולה ומובן שהמדובר היה בתביעות השתקה כנגדנו וכו. שהרי, אנו בזמנים אחרים שיש לנו גישה למידע, למסמכים וכו ובהתאם, אל לנו להסכים להמשך ההתנהלות הבריונית ולדרוש את מה שזכותנו לדעת כציבור. במקביל, צריך להמשיך להילחם בחורמה בכל הקשור בנושא זה של שחיתות משפטית ובעיקר בנושא  של ניצול הליכי משפט לרעה - ובראשם, תביעות השתקה.